עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"הפסק לחפש את הדרך אל האושר, התחל לראות את האושר שבדרך."
כתיבה היא הדרך שלי אל האושר :)

מוזמנים להגיב, לאהוב, לדבר.. אשמח לכל דבר :)
וכיוון שאין פה אפשרות לפרטי.. מוזמנים באינסטגרם such_random. תרגישו חופשי!
חברים
יהלוםsunshineBlacKEyesיותםDo what I wantIM AL
Survives
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
לשם עפות ציפורים/יראת

לשם עפות ציפורים בעיניים סגורות:
צוללות חסרות דאגות
ומחכות.

תהום שהיה ולעולם לא ישוב
ריח ההדר והפריחה
עפות אל הלא נודע
מעבר לכל דמיון
סיפור ללא שם
•  פרק 1
•  פרק 2
Built by Shrapnel
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4

Built by Shrapnel | נבנית מרסיסים - פרק 2

27/11/2016 19:34
YN71
סיפורים, החיים
2

הנער שם את ידיו בכיסים ונראה מעט נבוך.
"הי." אמר. היה לו קול צרוד גברי, נעים. הוא עצמו גם היה נעים, במילים עדינות... היה לו שיער שחור משוחרר ועיניים כחולות כל כך, כחולות כמו הנקודה הכי עמוקה באוקיינוס. לא שהסתכלתי.
"הי?" עניתי, עדיין מרימה גבה בשאלה.
"זה הסידור הרגיל של הגבות שלך תגידי?" היה לו מבטא אוסטרלי כזה מקסים, אין כמו מבטא אוסטרלי.
"בטח, אני מסדרת אותן ככה בכוונה כדי לשמוע שאלות מטופשות מאנשים זרים כמוך." גיחכתי לעצמי.
הנער גירד במבוכה בשיערו. "מה זה זרים?" שאל.
"זרים זה אתה."
"אבל לא קוראים לי זרים." התחכם.
"מעכשיו כן, זר."
"אבל מה זה זר?!" אמר בתסכול.
"תפתח מילון." עניתי בשעשוע.
הוא שוב גירד בשיערו. "לפחות צדקת לגבי השאלות המטופשות..."
בחנתי אותו שוב מהצד, מעט נבוכה מכך. אף פעם לא הבנתי הרבה בבנים. גדלתי כל חיי פחות או יותר עם אותם הבנים מהיישוב, ועם כולם תמיד היה משוחרר, ונהיה מצחיק כשגדלנו והתבגרנו קצת והבנים נהפכו לחבורת מתבגרים מציקים שמסתכלים על הבנות אחרת מבארגז החול בגן.
הוא בהחלט נראה לא רע בכלל. והעיניים שלו.. וואו. תמיד הייתה לי חולשה לעיניים. שיערתי שהוא בכיתה י"ב.
"בכל מקרה," התנערתי ממחשבותיי, "מי אתה ולמה הסתכלת עלי בכזה תימהון?" שאלתי.
הנער צחק. "ישירה."
"רק סקרנית."
"בצדק."
"נו?"
"נו מה אף פעם לא התחילו איתך?" קרץ לי.
גילגלתי את עיני.
"אוקי אוקי." אמר ואז מילמל לעצמו באנגלית משהו על זה שאני קשוחה.
"אהמ." כחכחתי בגרוני בקול. "אני שומעת כל מילה. וכן אני כזאת, בעיה?" עניתי לו גם באנגלית.
ראיתי שהוא בוחן אותי מכף רגל ועד ראש, בלי שום בושה. לפתע הרגשתי מעט נבוכה, אני לא רגילה לזה.
"טוב המ.." נעתי על מקומי באי נוחות קלה, "היה נעים ל..." חיפשתי את המילה הנכונה, לא בדיוק הכרנו כדי שאגיד להכיר אותך, "היה נחמד לפגוש אותך. ביי זר."
והלכתי משם. האמת, עדיין נשארתי סקרנית למה הוא הסתכל עלי דווקא בתימהון. נראיתי עד כדי כך שונה? זאת בסך הכל חצאית רגילה, זה לא כזה שונה בנוף. או שאולי כן..?
•••

הבוקר הגיע. התחפרתי עמוק יותר בפוך שלי, אף פעם לא הייתי טיפוס של בוקר. רק עוד חמש דקות...
הבעיה הייתה ששכחתי שאנחנו בחדר קטנטן במלון ולא בבית.
"סתיו!" קפץ עלי תומר אחי הקטן, הנסיך שלי. "קומי, זה היום הראשון בגן החדש!"
"מה?" מילמלתי, "אה כן תומי, לך תעיר את יובל ולירון." קראנו לו תומי מהרגע שנולד וככה זה נשאר כשם חיבה.
יובל ולירון היו אחיותי הקטנות, יובל בכיתה ז' ולירון בכיתה ה'.
תומי קפץ על המיטות של כולנו עד שכולנו כבר לא יכולנו לעמוד בפניו וקמנו.
אה כן, היום הראשון שלי בכיתה י"א. באוסטרליה. ולא באולפנה, בבית הספר הדתי שלי בארץ, אלא בבית ספר יהודי. תיכון. יכול מאוד להיות שאהיה החצאית היחידה התמידית באיזור, מזל שחולצות תלבושת יש אז לא איראה לגמרי חייזר.
עדיין לא היה לנו רכב כיוון שרק הגענו, אז נסענו כולנו בהסעה. בית הספר שלנו היה לכל הגילאים, מכיתה א' ועד כיתה י"ב, והגנים היו במבנה צמוד אליו. הלכנו כולנו ללוות את תומי ליומו הראשון בגן החדש, והוא כל כך התרגש שלא הפסיק לדבר.
"תומי," צחקתי, "תשמור קצת מההתלהבות לגן." הבטתי עליו בחיבה.
"כן חמוד, אני גם מציע לך ככה." נשמע קול מוכר.
הסתובבתי לכיוון הקול והופתעתי מעט. הזר מאתמול עמד שם, ואת ידו תפס ילד קטן שנראה בערך בגילו של תומי.


---


טוב זה שוב מאוד קצר אבל ככה זה תמיד בהתחלה עד שנכנסים לקצב.. אני חושבת.
בכל אופן, שוב חשוב לי להגיד שכל תגובה/לייק/כל דבר אחר ממש חשובים לי לשמוע, זה מדרבן אותי ;) סתם, ברצינות חשוב לי לשמוע כל דבר, בין אם תגובות בונות ובין אם סתם. כל דבר משמח.
תודה וערב טוב, אתם מקסימים אחד אחד וממש כיף לי לכתוב פה! :)
רות.Survives
רות.
27/11/2016 20:10
מחכה להמשך ! :)
YN71
27/11/2016 20:18
תודה, התגעגעתי ❤
IM AL
27/11/2016 22:41
עכשיו הבנתי שהתשובה היא כן לשאלה ששאלתי בתגובה לפוסט כלשהו שאת הגבת חחחח
וכמו רות גם אני מחכה לפרק הבא.
מתי הספר המלא ?
YN71
27/11/2016 23:09
כן אני אכן דתיה ובכל זאת לוחמת בצהל :)
לספר המלא יקח עוד הרבה זמן חח. לאט לאט..
IM AL
29/11/2016 16:12
פרק הבא?
גם ללוחמות יש הפוגה :)
YN71
04/12/2016 14:30
עלה :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: