עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"הפסק לחפש את הדרך אל האושר, התחל לראות את האושר שבדרך."
כתיבה היא הדרך שלי אל האושר :)

מוזמנים להגיב, לאהוב, לדבר.. אשמח לכל דבר :)
וכיוון שאין פה אפשרות לפרטי.. מוזמנים באינסטגרם such_random. תרגישו חופשי!
חברים
יהלוםsunshineBlacKEyesיותםDo what I wantIM AL
Survives
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
לשם עפות ציפורים/יראת

לשם עפות ציפורים בעיניים סגורות:
צוללות חסרות דאגות
ומחכות.

תהום שהיה ולעולם לא ישוב
ריח ההדר והפריחה
עפות אל הלא נודע
מעבר לכל דמיון
סיפור ללא שם
•  פרק 1
•  פרק 2
Built by Shrapnel
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4

Built by Shrapnel | נבנית מרסיסים - פרק 4

05/03/2017 23:23
YN71
החיים, דברים שכאלה, סיפורים
4

מורה כהה עור נכנס לכיתה ובאופן מפתיע כל הכיתה השתתקה.
"בוקר טוב כיתה." בירך המורה, "היום אמורה להגיע תלמידה חדשה לבית ספרינו, אז אנא התנהגו בהתאם." המשיך ואמר, ואחר סרק את הכיתה במבטו והתביית עלי. "אני רואה שכבר הגעת," חייך, "ברוכה הבאה. רוצה להציג את עצמך?"
עיני הכיתה כולה הופנו אלי.
"אה, אני סתיו, מישראל." אמרתי בלי לקום ממקומי. אף פעם לא הייתי טיפוס דברן במיוחד עם אנשים שלא הכרתי.
למורה זה הספיק והתחיל השיעור. התקשיתי להבין אבל ראיתי שככל שהשיעור עובר אני מבינה טיפה יותר. יהיה טוב.. חשבתי לעצמי.
שני לידי הייתה מרותקת לדברי המורה, כמו כל הכיתה. היה שקט מופתי, יכלו ממש להרגיש שזה לא ישראל.. ישראלים זה עם חצוף ורועש. אבל זה מה שמייחד אותנו, כזה הוא אופי ישראלי.
ככה עברו להן כמה שעות שבמהלכן כבר רציתי להרביץ לעצמי מרוב תסכול. מילא ספרות באנגלית, זה היה לי גם בבית, אבל מתמטיקה באנגלית? נשבר לי הראש.
כשנשמע הצלצול הגואל לארוחת הצהרים הודיתי לה' בלבי. אספתי את דבריי לראש השולחן והצטרפתי לשלישיית המוסקטרים אל עבר הגאולה, האוכל. שלישיית המוסקטרים... אני כל כך ספרותית שזה עצוב לפעמים. אבל דווקא התאים להם השם, הם לא הפסיקו לדבר ולעקוץ אחד את השני. לא יכולתי להפסיק לצחוק לידם, גם אם לפעמים הזדקקתי לתרגום.
חדר האוכל נראה ממש כמו בסרטים. מגשים וטבחים שמוזגים לך אוכל לצלחת ושולחנות עגולים והרבה אנשים. ורעש.
•••

"תסבירו לי רק דבר אחד, זה אוכל או חיקוי עלוב לאוכל?" בהיתי בצלחת שמולי ולא הייתי בטוחה אם מה שמונח עליה זה פסטה או מוח. "זה פסטה או מוח? או אפילו מעיים?" ביטאתי את מחשבותיי בקול ונעצתי את מזלגי בעיסה הלא מזוהה.
"מה שזה לא יהיה, אם אלה המעיים שלך אני קונה." נשמע קול מוכר.
"חולני." גיחכתי.
"אולי, אבל שווה את זה." יונתן קרץ לעברי והמשיך לדרכו.
שלושה פרצופים בהו בי מנסה לגלגל מהפסטה על מזלגי.
הרמתי את מבטי. "מה?" תהיתי. יש לי רוטב על הסנטר? או כל דבר מביך של יום ראשון אחר?
שני התעשתה ראשונה. "זה היה..."
"יונתן." השלמתי אותה. "ו...?"
"כן, יונתן." מלמלה.
הבטתי על שלושתם בשאלה.
"יונתן פשוט לא מסוג האנשים שידברו עם שביעיסטים כמונו. הוא ה-הגדרה לשמיניסט מתנשא." אמר קייל.
משכתי בכתפיי. "הוא לא היה נראה לי ככה."
קייל טפח קלות על ידי. בתוכי נרתעתי מעט, אך לא אמרתי דבר. "תאמיני לי, הוא כזה. את עוד תראי."
"טוב, אם אתם אומרים..." לא באמת כזה הפריע לי. באולפנה שלמדתי בה אמנם הייתה התנשאות, אך היינו מריצות דאחקות על כך כל הזמן. הייתי רגילה לזה.
שני הביטה בי ברצינות. "אם את לא רוצה להיפגע, תקשיבי לנו ותתרחקי. באמת."
"אם אני איפגע זה יהיה רק מהגוש מעיים הזה שאפילו לא מצליח להתעכל כמו שצריך." צחקתי.
קים יצאה מההלם ששרתה בו סופסוף וזרקה עלי שקית קטשופ. "איכס! אוכלים פה!"
"או לפחות מנסים." צחק קייל.
קים הביטה בצלחת של קייל, ומבטה עלה אליו. "אתה גם ככה אוכל הכל, יש לך קיבה מבטון." רטנה.
"מה לעשות, אני כל כך חתיך ושרירי, משהו צריך להישרף שם בדרך." גיחך וניפח את שריריו.
"אין אפילו טיפת היגיון במה שאמרת עכשיו." רטנה שוב קים.
התחלתי להבין על מה שני דיברה כשאמרה שיהיה קשה להתרכז עם זוג היונים הזה שיושב מולי.
שניהם גרמו לי להתגעגע מעט אל אביטל, אבל בעיקר אל איתן.
את איתן הכרתי בדרך מביכה באתר בלוגים. רע, אני יודעת. בהתחלה ממש שנאנו אחד את השניה, היינו משתלחים אחד בשנייה בלי סוף יום וליל. עד שהבנתי שאיתן בעצם גזל לי את כל הימים והלילות מאז שהכרתי אותו, הרי הייתי מדברת איתו כל הזמן. לא היה יום אחד שלא דיברתי איתו. לאט לאט הקשר שלנו התהדק ומהשנאה צמחה אהבה.
כי כמו שאומרים, הגבול בין אהבה לשנאה הוא דק מאוד.
החיים אולי נראו ורודים, אך זה לא היה כך.
צליל הודעה נשמע מהפלאפון שלי. העפתי בו מבט קצר ועיקמתי את פניי. מדברים על החמור...
"חיה?"
אוי לא.


---


די, אני יודעת שזה מאוד קצר. אבל הגעתי למסקנה - אני לא כותבת פרקים, אני כותבת חלקים. כשאחליט לשכתב ולסדר מחדש הרבה פרקים פה יהפכו לפרק אחד. כרגע אני פשוט כותבת רציף ומפרסמת כשאני מחליטה שדי לי בזה.
זהו. מסקנה מדהימה.

שתפו אותי במה שאתם חושבים, הכל חוץ מהאורך! עליו קיבלתם הסבר ;)
רק תדברו ותשעשעו אותי, משעמם לי פה בבית החולים ואני משתגעתתתת
רות.IM AL
רות.
05/03/2017 23:51
כתיבה מעולה, אני דווקא אוהבת שקטעים תמציתיים, תמשיכי לכתוב :)
YN71
06/03/2017 10:28
תודה רות ❤
IM AL
12/05/2017 18:38
נדמת?
חסר לי קולך :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: